שמנים ארומטיים מהצומח

השמן הארומטי הוא שם כולל לשמנים מדיפי ריח נעים – טבעיים ומלאכותיים גם יחד, בדרך כלל מצמחים.

הטכנולוגיות המודרניות להפקת שמנים ארומטים מצמחים, שנקראים "שמנים אתריים" אינן שונות בהרבה, ומבוססות גם הן בעיקר על זיקוק. בשיטה הנפוצה ביותר, של זיקוק באדים, לוקחים חלקי צמחים, כולל עלים, פרחים, גבעולים ושבבי גזעים, ומרתיחים אותם במים. האדים עוברים דרך חלקי הצמחים, ובלחץ שנוצר משתחררות התרכובות הריחניות מהצמחים. לאחר מכן מעבירים את האדים דרך צינור מקורר, שבו מתעבים אדי המים והשמן האתרי. מכיוון שטמפרטורת העיבוי של שמנים אתריים גבוהה מזו של מים (קרוב למאתיים מעלות צלזיוס בלחץ אטמוספרי), השמנים מתעבים לפני המים, וכך אפשר לקבל שמן אתרי טהור. אגב, גם המים שמתקבלים בתהליך הזה מפיצים ריח נעים, ובין התוצרים של התהליך אפשר למנות מי ורדים ומי לבנדר, הנפוצים מאוד בתעשיית הקוסמטיקה.

תווי הבושם

בושם מכיל בדרך כלל תערובת של כמה שמנים ארומטיים, שהשילוב שלהם מקנה לו את תכונותיו הייחודיות. בנוסף, כדי ליצור בושם שמדיף ריח לאורך זמן הוא צריך לכלול שלושה "תווים" שונים של ריח. התווים העליונים מורכבים בדרך כלל ממולקולות ריח קטנות שמתנדפות תוך דקות בודדות ויוצרות את הרושם הראשוני של הבושם. תווים עליונים נפוצים הם פירות הדר וג'ינג'ר.

התווים האמצעיים משתחררים סמוך לסיום ההתנדפות של התווים העליונים, ונועדו למסך את הריח הלא נעים שיש לתווי הבסיס בדקות הראשונות של התנדפותם, לפני שחשים בריח הנעים שלהם. התווים האמצעיים מתנדפים תוך כמה דקות עד שעה. ורדים ולבנדר משמשים פעמים רבות כתווים אמצעיים.

לבסוף מגיעים תווי הבסיס, שמתנדפים רק כעבור כמה שעות. הם מורכבים בדרך גלל ממולקולות גדולות עשירות בפחמן שמקורן מבעלי חיים או תחליפים סינתטיים שלהם. בדומה לאופן שבו שמן, נדבק לנו לידיים, גם המבנה הכימי של המולקולות הללו גורם להן להישאר על העור למשך זמן רב.

בנוסף בושם מכיל גם מים ואלכוהול. המטרה הראשונה שלהם היא דילול השמנים הארומטיים היקרים, והקטנת העלויות על ידי כך. מעבר לכך, אלכוהול ומים מתנדפים מהר יותר משמנים ארומטיים וכך מסייעים לריח הנעים של השמן לצאת לאוויר. האיזון בין כמויות המים והאלכוהול חשוב, מכיוון שאלכוהול טהור יגרום לנידוף מהיר מדי של הבושם ותוספת מים מתאימה יכולה להאריך את משך החיים שלו. לאלכוהול יש גם תפקיד נוסף – הוא מאפשר לערבב את השמנים השונים יחד בצורה אחידה ואף לשלב אותם עם המים.

היחס בין מים ואלכוהול לשמנים ארומטיים בבושם קובע גם את תו האיכות של הבושם, שבא לידי ביטוי בשמו. בושם שמכיל למעלה מ-20 אחוז חומרי ריח ייקרא פשוט "בושם" (parfum בצרפתית). אם הוא מכיל כ-15 אחוז מעמדו יירד ל"מי בושם" (eau de parfum) וצניחה של חמישה אחוזים נוספים תזכה אותו בכינוי הפחות מכובד "מי טואלטיקה" (eau de toilette).

לבסוף, כיום "מי קולון" הוא שם גנרי לבשמים שמכילים כחמישה אחוזי בושם, ובדרך כלל הם מיועדים לגברים בלבד.

רוב הבשמים מכילים תערובת של כמה שמנים ארומטיים שמעניקים להם ניחוח ייחודי.

איך אפשר לקבוע איזה סוג ריח יש לבושם כזה?

כיום מחלקים את עולם הריח לארבעה סוגים: פרחוני, אוריינטלי, עצי וטרי. כל אחד מסוגי הריחות הללו מתחלק גם לקטגוריות משנה כמו "פרחוני רך", או "עצים יבשים". החלוקה הזו מאפשרת הן לצרכן הפשוט והן למשווק המתוחכם לדעת אילו סוגי בשמים דומים זה לזה.